דוד דוד

דוד ואני היינו מאושפזים יחד במחלקת עור. חלקנו שעות של שעמום במחלקה, המתנה לסבב הרופאים, או ציפייה שהעירוי ייגמר כבר. דוד בחור מתוק, גבוה ויפה, מהסוג שרואים ברחוב ואומרים - יש לו הכול. אבל לא תמיד מה שרואים בחוץ היא האמת. באחת השיחות שלנו באשפוז אמרתי לו שאני חייבת לעשות משהו, שבא לי לצעוק לעולם שיש מחלה כזאת ולא ייתכן שאף אחד לא יודע. בעצם הרעיון לפרויקט נולד מתוך שיחה איתו, ועל כך אני חייבת לו תודה ענקית. דוד מתמודד עם המחלה די לבד, הוא לא אוהב להתלונן, ויש תקופות שהוא פשוט מעדיף להיות לבד עד שההתפרצות תחלוף והמצב ישתפר. הוא בחור רגיש ומתוק והיה כיף לצלם אותו בנוף ילדותו ברחובות רמת גן. החיבור לילדות והשמש המלטפת לפני השקיעה יצרו תמונה אופטימית לצד הכאב.

דוד בן 30 וסובל מהמחלה מגיל 14.